<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ז</h1>
<h2>דף ג.</h2>
תנן בברכות (כ' ב') נשים ועבדים חייבין בברכת המזון, ואין מזמנין עליהם (מ"ה א'). ונשים מזמנות לעצמן כדגרסינן בפ"ק דערכין (ג' א' ע"ש בתו') הכל חייבין בזימון לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים לעצמן, ותימא דבריש שלשה שאכלו מסיק דנשים מזמנות לעצמן רשות ואומר ר"י דלעצמן דווקא רשות אבל כשאוכלין עם האנשים חייבות ויוצאות בזימון שלנו ואין מברכות לעצמן ופעמים היה אומר ר"י לנשים שלא לברך ויוצאות בזימון האנשים.
גרסינן בבראשית רבה ובירושלמי [פ"ג שאכלו] אמר רבי יוסי כמה זימנין אכלית עם חלפתא אבא ועם רבי חנינא בר סיסי חביבי ולא זמנין עלאי עד שהבאתי שתי שערות מכאן פוסק רבינו יצחק ברבי שמואל הלכה למעשה שאין קטן מצטרף לזימון בשלשה עד שיביא שתי שערות דמעשה רב וכל שכן בי' שהרי פסקינן לעיל הלכה כמר זוטרא שמחמיר בעשרה יותר מבשלשה מפני שיש הזכרת השם ואינו סובר כרב אלפס שפסק בשם הגאון דקטן בן עשר ובן תשע כשיודע למי מברכין מזמנין עליו והשיב רבינו יצחק כי אף על פי שאומר רבינו תם דמסתברא כרבי יהושע בן לוי דאמר אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף ומשלימין אותו לעשרה היינו להזכיר השם בעשרה בזמון ולעשרה שמתפללין משום דבר שבקדושה הוא לא הי' נוהג כן ולא הי' עושה מעשה וגם כשמצטרפין אותו כשחומש בידו אפילו קטן וספר תורה נמי לא יצטרף שהרי אינו בשום מקום לעניין תפלה אלא בפרקי דרבי אליעזר [פר' ח'] מזכיר ספר תורה לעניין עיבור השנה ובירושלמי [שם] דקא תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף הרי אמר רבי יודן שם כך היא מתניתין קטן לספר תורה עושין אותו סניף דמשמע לקריאת התורה לעלות למניין שבעה וגם הרב רבי יוסף כתב ומסתברא דרבי יהושע בן לוי קאי כרב אשי דמיקל בעשרה יותר מבשלשה ופליג אמר זוטרא דמחמיר בעשרה יותר מבשלשה ולעיל פסקינן הלכה כמר זוטרא הילכך אין הלכה כרבי יהושע בן לוי וגם מורי רבי' יהודא כתב מסקנא דמילתא אין עושין קטן סניף לזימון ולתפלה ולשלשה עד שיביא שתי שערות כעובדא דרבי יוסי בן חלפתא בירושלמי עד כאן לשון מורי, גרסינן בפר' לולב וערבה [ד' מ"ט] אמר רבא האי צורבא מדרבנן דלא נפיש חמריה ליגמע גמועי דכי שבע איניש מגרוני' שבע רבא כי הו' שתי כס' דברכתא מגמע אגמועי.
<h2>דף יט:</h2>
[חולין ק"ו ע"א] תנו רבנן נטילת ידים לחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק לקידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק כך הברייתא שנויה. ואין הדבר מבורר אם פרק אחד לכולן ולפי ששמע מרבו כל אחת בפני עצמו כששמע כל אחת גרסה בפני עצמה וכששמע שלשתן היה חוזר כל אחד לבדה כמו ששנאה כל אחד לבדה או שמא רוצה לומר שאין שיעורו של זה כשיעורו של זה ולכל אחד יש פרק שלו, ופרק קידוש ידים ורגלים מבורר כל היד שהוא פרק רביעי של יד כך מוכיח בערכין בפרק האומר משקלי עלי (י"ט ב') אבל בפרק החולין והתרומה נחלקו, רב מפרש עד כאן לחולין עד כאן לתרומה פירוש לתרומה כל היד כמו לקידוש אבל לחולין באמצע היד שהוא פרק שלישי ששם נקשרים כל האצבעות לעובי היד, וכן כתוב בירושלמי דברכות פרק אלו דברים (דף נ"ח ב') לחולין עד קשרי אצבעותיו וזהו פרק שלישי ששם כולם נקשרים. ושמואל אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לחומרא פירוש פרק אחד לכולן כפרק קידוש ידים ורגלים שזהו כל היד וזהו מה שכתוב בספר (ו)הזהיר אמר שמואל לחולין כל היד. ורב ששת אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לקולא פירוש רב ששת מפרש הברייתא כי פרק החולין והתרומה שוין בפרק השלישי ששם נקשרים כל האצבעות. והלכה כשמואל שפוסק שם רבי אמי כמותו וגם ר' מישא בר בריה דר' יהושע בן לוי, שיטה זו כך פירש רבינו יצחק ברבי אברהם ועיקר וכן פירש הערוך בערך מי כאשר יתבאר לפנים גבי מים ראשונים.
